ב' קורינתים 2

1

ואני גמרתי בלבי לבלתי שוב עוד אליכם בעצבת:

2

כי אם אני אעציבכם מי אפוא ישמחני בלתי אם הנעצב על ידי:

3

וזאת כתבתי לכם פן יהיה לי בבואי עצב מאלה אשר היה לי לשמח עליהם ובטח אני בכלכם כי שמחתי היא שמחת כלכם:

4

כי מרב צרת לבי ומצוקה כתבתי לכם ובדמעות הרבה ולא להעציבכם רק למען תדעו האהבה היתרה אשר אהבתי אתכם:

5

ואם יש איש אשר העציב לא אתי העציב אלא כלכם פן אפריז על המדה העציב למקצת:

6

ודי לאיש כמהו התוכחה ההיא אמת הרבים:

7

ועתה להפך תסלחו ותנחמו כדי שלא יתבלע האיש בגדל העצבון:

8

על כן אבקשה מכם לגמל עליו גמולת אהבה:

9

כי לבעבור זאת גם כתבתי למען אדע את תמתכם אם בכל תשמעון:

10

ואיש אשר תסלחו לו אסלח לו גם אני כי גם אנכי אם סלחתי דבר סלחתי לו למענכם בפני המשיח:

11

פן יונה אתנו השטן כי לא נעלמו מאתנו מזמותיו:

12

ואני בבאי לטרואס על דבר בשורת המשיח אף כי נפתח לי פתח באדנינו:

13

לא היתה רוחה לרוחי על אשר לא מצאתי שם את טיטוס אחי ואני נפטרתי מהם ויצאתי ללכת אל מקדוניא:

14

אבל תודות לאלהים הנתן לנו בכל עת נצחון במשיח ומפיץ על ידינו את ריח דעתו בכל מקום:

15

כי ריח ניחח המשיח אנחנו לאלהים גם בתוך הנושעים וגם בתוך האבדים:

16

לאלה ריח מות למות ולאלה ריח חיים לחיים ומי זה ראוי לכך:

17

כי אנחנו איננו כמו הרבים העשים סחורה בדבר האלהים כי אם מתוך ישר לבב ומאלהים לפני אלהים נדבר במשיח: