מע''ש 2

1

וביום מלאת שבעת השבעות ויתאספו כלם לב אחד:

2

ויהי פתאם קול רעש מן השמים כקול רוח סערה וימלא את כל הבית אשר ישבו בו:

3

ותראינה אליהם לשנות נחלקות ומראיהן כאש ותנוחינה אחת אחת על כל אחד מהם:

4

וימלאו כלם רוח הקדש ויחלו לדבר בלשנות אחרות כאשר נתנם הרוח להטיף:

5

ובירושלים שכנו יהודים אנשי חסד מכל גוי וגוי אשר תחת השמים:

6

ויהי בהיות קול הרעש ההוא ויקבצו עם רב ויהיו נבכים כי איש איש שמע אתם מדברים בשפת עמו:

7

וישתוממו ויתמהו ויאמרו איש אל רעהו הנה כל אלה המדברים הלא גלילים המה:

8

ואיך אנחנו שמעים אתם איש כשפת ארץ מולדתנו:

9

פרתיים ומדים ועילמים וישבי ארם נהרים יהודה וקפודקיה פנטוס ואסיא:

10

פרוגיא ופמפוליא מצרים וחבל לוב אשר על יד קוריני והבאים מרומי גם יהודים גם גרים:

11

כרתים וערבים הנה אנחנו שמעים אתם מספרים בלשנותינו גדלות האלהים:

12

וישתוממו כלם ויבהלו ויאמרו איש אל אחיו מה תהיה זאת:

13

ואחרים לעגו ויאמרו כי מלאי עסיס המה:

14

אז יעמד פטרוס ועשתי העשר עמו וישא את קולו וידבר אליהם אנשי יהודה וישבי ירושלים כלכם זאת תודע לכם והאזינו אל דברי:

15

כי אלה לא שכורים המה כאשר חשבתם כי שעה שלישית ביום עתה:

16

אבל זה הוא האמור על ידי יואל הנביא:

17

והיה באחרית הימים נאם אלהים אשפך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנתיכם ובחוריכם חזינות יראו וזקניכם חלמות יחלמון:

18

וגם על עבדי ועל שפחותי בימים ההמה אשפך את רוחי ונבאו:

19

ונתתי מופתים בשמים ממעל ואתות בארץ מתחת דם ואש ותימרות עשן:

20

השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא:

21

והיה כל אשר יקרא בשם יהוה ימלט:

22

אנשי ישראל שמעו הדברים האלה ישוע הנצרי האיש אשר נאמן לכם מאת האלהים בגבורות ובמופתים ובאתות אשר האלהים עשה על ידו בתוככם כאשר ידעתם גם אתם:

23

אתו הנמסר על פי עצת האלהים הנחרצה וידיעתו מקום לקחתם ובידי רשעים הוקעתם והרגתם אתו:

24

והאלהים הקימו מן המתים בהתיר את חבלי המות באשר נמנע מן המות לעצר אתו:

25

כי דוד אמר עליו שויתי יהוה לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט:

26

לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי ישכן לבטח:

27

כי לא תעזב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת:

28

תודיעני ארחות חיים שבע שמחות את פניך:

29

אנשים אחים הניחו לי ואדברה באזני כלכם על דוד אבינו אשר גם מת גם נקבר וקבורתו אתנו היא עד היום הזה:

30

והוא בהיותו נביא ומדעתו את השבועה אשר נשבע לו האלהים להקים את המשיח כפי הבשר מפרי חלציו להושיבו על כסאו:

31

לכן בחזותו מראש דבר על תקומת המשיח כי לא נעזבה נפשו לשאול וגם בשרו לא ראה שחת:

32

את ישוע זה הקים אלהים מן המתים ואנחנו כלנו עדיו:

33

ועתה אחרי הנשאו בימין האלהים לקח מאת האב את הבטחת רוח הקדש וישפך את אשר אתם ראים ושמעים:

34

כי דוד לא עלה השמימה והנה הוא אמר נאם יהוה לאדני שב לימיני:

35

עד אשית איביך הדם לרגליך:

36

לכן ידע נא בית ישראל כלו כי לאדון ולמשיח שמו האלהים את ישוע זה אשר צלבתם:

37

ויהי כשמעם התעצבו אל לבם ויאמרו אל פטרוס ואל שאר השליחים אנשים אחים מה עלינו לעשות:

38

ויאמר פטרוס אליהם שובו מדרכיכם והטבלו כל איש מכם על שם ישוע המשיח לסליחת חטאיכם וקבלתם את מתנת רוח הקדש:

39

כי לכם ההבטחה ולבניכם ולכל הרחוקים לכל אשר קרא יהוה אלהינו:

40

ויעד עוד בהם באמרים אחרים הרבה ויזהר אתם לאמר המלטו נא מדור תהפכות הזה:

41

ויקבלו את דברו בשמחה ויטבלו וביום ההוא נוספו כשלשת אלפי נפש:

42

ויהיו שקדים על תורת השליחים ועל ההתחברות ועל בציעת הלחם ועל התפלה:

43

ותפל אימה על כל נפש ומופתים רבים ואתות נעשו על ידי השליחים בירושלים:

44

וכל המאמינים התאחדו יחד ויהי להם הכל בשתפות:

45

ואת אחזתם ואת רכושם מכרו ויחלקו אתם לכלם לאיש איש די מחסורו:

46

ויום יום היו שקדים במקדש לב אחד ויבצעו את הלחם בבית בבית:

47

ויאכלו מזונם בגילה ובתם לבב וישבחו את האלהים וימצאו חן בעיני כל העם והאדון הוסיף יום יום על העדה את הנושעים: