יוחנן 11

1

ויהי איש חולה לעזר שמו מבית היני כפר מרים ומרתא אחותה:

2

היא מרים אשר משחה את האדון בשמן המר ותנגב את רגליו בשערותיה ועתה לעזר אחיה חלה:

3

ותשלחנה אחיותיו אליו לאמר אדני הנה זה אשר אהבת חלה הוא:

4

וישמע ישוע ויאמר זאת המחלה איננה למות כי אם לכבוד האלהים למען יכבד בה בן האלהים:

5

וישוע אהב את מרתא ואת אחותה ואת לעזר:

6

ויהי כשמעו כי חלה ויתמהמה וישב יומים במקום אשר הוא שם:

7

מאחרי כן אמר לתלמידיו לכו ונשובה לארץ יהודה:

8

ויאמרו אליו תלמידיו רבי עתה זה בקשו היהודים לסקלך ואתה תשוב שמה:

9

ויען ישוע הלא שתים עשרה שעות ליום איש כי ילך ביום לא יכשל כי יראה אור העולם הזה:

10

אבל ההלך בלילה יכשל כי האור אין בו:

11

כזאת דבר ואחרי כן אמר אליהם לעזר ידידנו ישן הוא ואנכי הלך למען אעירנו:

12

ויאמרו תלמידיו אדני אם ישן הוא יושע:

13

וישוע דבר על מותו והמה חשבו כי על מנוחת השנה דבר:

14

אז גלה ישוע את אזנם ויאמר אליהם לעזר מת:

15

ושמח אני בגללכם כי לא הייתי שם למען תאמינו ועתה נסעה ונלכה אליו:

16

ויאמר תומא הנקרא דידומוס אל התלמידים חבריו נלכה גם אנחנו למען נמות עמו:

17

ויבא ישוע וימצאהו זה ארבעה ימים שכב בקבר:

18

ובית היני היה קרוב לירושלים כדרך חמש עשרה ריס:

19

ורבים מן היהודים באו בית מרתא ומרים לנחם אתהן על אחיהן:

20

ויהי כשמע מרתא כי ישוע בא ותצא לקרתו ומרים יושבת בבית:

21

ותאמר מרתא אל ישוע אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי:

22

וגם עתה ידעתי כי כל אשר תשאל מאת אלהים יתן לך אלהים:

23

ויאמר אליה ישוע קום יקום אחיך:

24

ותאמר אליו מרתא ידעתי כי יקום בתקומה ביום האחרון:

25

ויאמר אליה ישוע אנכי התקומה והחיים המאמין בי יחיה גם כי ימות:

26

וכל החי אשר יאמין בי לא ימות לעולם התאמיני זאת:

27

ותאמר אליו כן אדני האמנתי כי אתה המשיח בן האלהים הבא לעולם:

28

ויהי אחר דברה זאת ותלך ותקרא למרים אחותה בסתר לאמר הנה המורה פה וקרא לך:

29

היא שמעה ותמהר לקום ותבא אליו:

30

וישוע טרם יבא אל הכפר כי עודנו עמד במקום אשר פגשתו שם מרתא:

31

והיהודים אשר באו אל ביתה לנחמה כראותם את מרים כי קמה פתאם ותצא הלכו אחריה באמרם כי הלכה לה אל הקבר לבכות שמה:

32

ותבא מרים אל המקום אשר ישוע עמד שם ותרא אתו ותפל לרגליו ותאמר לו אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי:

33

ויהי כראות ישוע אתה בכיה וגם היהודים אשר באו אתה בכים ותזעם רוחו ויהי מרעיד:

34

ויאמר איפה שמתם אתו ויאמרו אליו אדני בא וראה:

35

ויבך ישוע:

36

ויאמרו היהודים הנה מה גדלה אהבתו אתו:

37

ומקצתם אמרו הפקח עיני העור הלא יכל לעשות שגם זה לא ימות:

38

ויוסף עוד ישוע להזעם ברוחו ויבא אל הקבר והוא מערה ואבן על מבואה:

39

ויאמר ישוע שאו את האבן מעליה ותאמר אליו מרתא אחות המת אדני הנה כבר באש כי ארבעה ימים לו:

40

ויאמר אליה ישוע הלא אמרתי לך כי אם תאמיני תחזי את כבוד האלהים:

41

וישאו את האבן אשר המת הושם שם וישוע נשא את עיניו למרום ויאמר אודך אבי כי עניתני:

42

ואני ידעתי כי בכל עת תענני אולם בעבור העם הזה אשר סביבותי דברתי למען יאמינו בי כי אתה שלחתני:

43

ויהי ככלותו לדבר ויקרא בקול גדול לעזר קום צא:

44

ויצא המת וידיו ורגליו כרוכת בתכריכין ופיו לוטים בסודר ויאמר אליהם ישוע התירו אתו וילך לדרכו:

45

ורבים מן היהודים אשר באו אל מרים בראותם את אשר עשה ישוע האמינו בו:

46

ומקצתם הלכו אל הפרושים ויגידו להם את אשר עשה ישוע:

47

אז יקהילו הכהנים הגדולים והפרושים את הסנהדרין ויאמרו מה נעשה כי האיש הלזה עשה אתות הרבה:

48

אם נניח לו לעשות כלם יאמינו בו ובאו הרומיים ולקחו גם את אדמתנו וגם את עמנו:

49

ואחד מהם קיפא שמו והוא כהן גדול בשנה ההיא אמר אליהם הן לא תדעו מאומה:

50

אף לא תתבוננו כי טוב לנו מות איש אחד בעד הגוי מאבד העם כלו:

51

וזאת לא דבר מלבו כי אם בהיותו כהן גדול בשנה ההיא נבא כי ישוע ימות בעד העם:

52

ולא בעד העם לבד כי אם לקבץ גם את בני אלהים המפזרים והיו לאחדים:

53

ויועצו יחדו להמיתו מהיום ההוא והלאה:

54

על כן לא התהלך ישוע עוד בתוך היהודים בגלוי כי אם סר משם לארץ הקרובה אל המדבר אל עיר עפרים ויגר שם עם תלמידיו:

55

ויקרבו ימי הפסח ליהודים ועם רב עלו מן הארץ ירושלימה לפני הפסח למען יטהרו:

56

ויבקשו את ישוע ובעמדם בבית המקדש נדברו לאמר מה תחשבו הכי לא יבוא אל החג:

57

והכהנים הגדולים והפרושים גזרו גזרה אשר אם ידע איש את מקומו יודיענו למען יתפשהו: