לוקס 7

1

ויהי אחרי כלותו לדבר את כל דבריו באזני העם ויבא אל כפר נחום:

2

ועבד לאחד משרי המאות חלה למות והוא יקר לו מאד:

3

וישמע את שמע ישוע וישלח אליו מזקני היהודים וישאל מאתו לבוא ולהושיע את עבדו:

4

ויבאו אל ישוע ויתחננו לו מאד ויאמרו ראוי הוא אשר תעשה בקשתו:

5

כי אהב עמנו הוא והוא בנה לנו את בית הכנסת:

6

וילך אתם ישוע ויהי כאשר קרב אל הבית וישלח אליו שר המאה על ידי רעיו לאמר לו בי אדני אל נא תטריח את עצמך כי אינני כדי שתבוא בצל קורתי:

7

ובעבור זאת גם את עצמי לא חשבתי ראוי לבוא אליך אך דבר נא דבר וירפא נערי:

8

כי גם אנכי איש נתון תחת השלטון יש תחת ידי אנשי צבא ואמרתי לזה לך והלך ולזה בוא ובא ולעבדי עשה זאת ועשה:

9

וישמע ישוע את דבריו ויתמה עליו ויפן ויאמר אל ההמון ההלך אחריו אמר אני לכם גם בישראל לא מצאתי אמונה גדולה כזאת:

10

וישובו השלוחים אל הבית וימצאו את העבד החלה והוא נרפא:

11

ויהי ממחרת וילך אל עיר ושמה נעים ורבים מתלמידיו הלכים אתו והמון עם רב:

12

הוא קרב אל שער העיר והנה מוציאים מת בן יחיד לאמו והיא אלמנה ועמה רבים מעם העיר:

13

וכראות אתה האדון נכמרו רחמיו עליה ויאמר לה אל תבכי:

14

ויגש ויגע בארון והנשאים עמדו ויאמר עלם אמר אני אליך קומה:

15

ויתעודד המת ויחל לדבר ויתנהו לאמו:

16

ותאחז כלם רעדה וישבחו את האלהים ויאמרו כי נביא גדול קם בקרבנו וכי פקד האלהים את עמו:

17

ויצא הדבר הזה בכל יהודה ובכל הככר:

18

ותלמידי יוחנן הגידו לו את כל אלה:

19

ויקרא אליו יוחנן שנים מתלמידיו וישלחם אל ישוע לאמר לו האתה הוא הבא אם נחכה לאחר:

20

ויבאו אליו האנשים ויאמרו יוחנן המטביל שלחנו אליך לאמר האתה הוא הבא אם נחכה לאחר:

21

בעת ההיא רפא רבים מחליים ומנגעים ומרוחות רעות ולעורים רבים נתן ראות עינים:

22

ויען ישוע ויאמר להם לכו והגידו ליוחנן את אשר ראיתם ואשר שמעתם כי עורים ראים ופסחים מתהלכים ומצרעים מטהרים וחרשים שומעים ומתים קמים ועניים מתבשרים:

23

ואשרי אשר לא יכשל בי:

24

ויהי כאשר הלכו להם שלוחי יוחנן ויחל לדבר אל המון העם על אדות יוחנן ויאמר מה זה יצאתם המדברה לראות הקנה אשר ינוע ברוח:

25

ואם לא מה זה יצאתם לראות האיש לבוש בגדי עדנים הנה המלבשים בגדי תפארת והמענגים בחצרות המלכים המה:

26

ועתה מה זה יצאתם לראות אם לראות איש נביא הן אני אמר לכם כי אף גדול הוא מנביא:

27

זה הוא אשר כתוב עליו הנני שלח מלאכי לפניך ופנה דרכך לפניך:

28

כי אמר אני לכם אין איש בילודי אשה גדול מיוחנן המטביל אך הקטן במלכות האלהים גדול הוא ממנו:

29

וכל העם והמכסים כשמעם הצדיקו את האלהים ויטבלו בטבילת יוחנן:

30

אך הפרושים ובעלי התורה נאצו את עצת האלהים על נפשם ולא נטבלו על ידו:

31

ויאמר האדון עתה אל מי אדמה את אנשי הדור הזה ואל מי הם דמים:

32

דמים הם לילדים הישבים בשוק וקראים זה אל זה ואמרים חללנו לכם בחלילים ולא רקדתם קוננו לכם קינה ולא בכיתם:

33

כי בא יוחנן המטביל לחם לא אכל ויין לא שתה ואמרתם שד בו:

34

ובא בן האדם והוא אכל ושתה ואמרתם הנה זולל וסבא ורע למוכסים ולחטאים:

35

ותצדק החכמה על ידי כל בניה:

36

ויבקש ממנו אחד מן הפרושים לאכל אתו לחם ויבא אל בית הפרוש ויסב:

37

והנה אשה אחת בעיר והיא חטאת שמעה כי הוא מסב בית הפרוש ותבא פך שמן המור:

38

ותעמד לרגליו מאחריו ותבך ותחל להרטיב את רגליו בדמעות ותנגב אתן בשערות ראשה ותשק את רגליו ותמשח אתן בשמן:

39

וירא הפרוש הקרא אתו ויאמר בלבו אלו היה זה נביא כי עתה ידע ידע מי היא זאת ואי זו היא הנגעת בו כי אשה חטאת היא:

40

ויען ישוע ויאמר אליו שמעון דבר לי אליך ויאמר רבי דבר:

41

שני חיבים היו לנשה אחד האחד חיב לו דינרים חמש מאות והשני דינרים חמשים:

42

ויהי באשר לא השיגה ידם לשלם וישמט את שניהם ועתה אמר נא מי משניהם ירבה לאהבה אתו:

43

ויען שמעון ויאמר אחשב כי האיש ההוא אשר הרבה להשמיט לו ויאמר אליו כן שפטת:

44

ויפן אל האשה ויאמר אל שמעון הראית את האשה הזאת הנה באתי אל ביתך ומים על רגלי לא נתת והיא הרטיבה את רגלי בדמעות ותנגב בשערותיה:

45

נשיקה לא נשקתני והיא מאז באתי לא חדלה מנשק את רגלי:

46

בשמן לא משחת את ראשי והיא בשמן המור משחה את רגלי:

47

לכן אני אמר אליך נסלחו לה חטאתיה הרבות כי הרבה אהבה ואשר נסלח לו מעט הוא אהב מעט:

48

ויאמר אליה נסלחו לך חטאתיך:

49

ויחלו המסבים עמו לאמר בלבם מי הוא זה אשר גם יסלח חטאים:

50

ויאמר אל האשה אמונתך הושיעה לך לכי לשלום: