לוקס 20

1

ויהי היום והוא מלמד את העם במקדש ומבשר ויגשו הכהנים והסופרים עם הזקנים:

2

ויאמרו אליו אמר נא לנו באי זו רשות אתה עשה את אלה או מי הוא הנתן לך את הרשות הזאת:

3

ויען ויאמר אליהם אף אני אשאלכם דבר ואמרו לי:

4

טבילת יוחנן המן השמים היתה אם מבני אדם:

5

ויחשבו בלבם לאמר אם נאמר מן השמים ואמר למה זה לא האמנתם לו:

6

ואם נאמר מבני אדם וסקלנו כל העם בעמדם על דעתם כי יוחנן נביא היה:

7

ויענו לא ידענו מאין:

8

ויאמר ישוע אליהם גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה:

9

ויחל לדבר אל העם את המשל הזה איש אחד נטע כרם ויתן אתו אל כרמים וילך בדרך מרחוק לימים רבים:

10

ולמועד שלח עבד אל הכרמים לתת לו מפרי הכרם והכרמים הכהו וישלחהו ריקם:

11

ויסף שלח עבד אחר ויכו גם אתו ויחרפהו וישלחהו ריקם:

12

ויסף לשלח שלישי וגם אתו פצעו ויגרשהו וידחפהו חוצה:

13

ויאמר בעל הכרם מה אעשה אשלחה את בני את ידידי כראותם אותו אולי יגורו מפניו:

14

וכראות אתו הכרמים נועצו יחדו לאמר זה הוא היורש לכו ונהרגהו ותהי לנו הירשה:

15

ויגרשו אותו אל מחוץ לכרם ויהרגהו ועתה מה יעשה להם בעל הכרם:

16

יבוא ויאבד את הכרמים האלה ויתן את הכרם לאחרים ויהי כשמעם ויאמרו חלילה מהיות כזאת:

17

ויבט בם ויאמר ומה הוא זה הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה:

18

כל הנפל על האבן ההיא ישבר ואת אשר תפל עליו תשחקהו:

19

ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים לשלח בו את ידם בעת ההיא וייראו מפני העם כי ידעו אשר עליהם דבר את המשל הזה:

20

ויארבו לו וישלחו מארבים והם נדמו כצדיקים למען ילכדו אותו בדבר להסגירו אל השררה ואל יד ההגמון:

21

וישאלהו לאמר רבי ידענו כי נכונה תדבר ותלמד ולא תשא פנים כי באמת מורה אתה את דרך אלהים:

22

המתר לנו לתת מס אל הקיסר אם לא:

23

ויכר את נכליהם ויאמר להם:

24

מה תנסוני הראוני דינר של מי הצורה והמכתב אשר עליו ויענו ויאמרו של הקיסר:

25

ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים:

26

ולא יכלו ללכדו בדבר לפני העם ויתמהו על מענהו ויחרישו:

27

ויקרבו אנשים מן הצדוקים הכפרים בתחית המתים וישאלהו לאמר:

28

מורה משה כתב לנו כי ימות אח בעל אשה ובנים אין לו ולקח אחיו את אשתו והקים זרע לאחיו:

29

והנה היו שבעה אחים והראשון לקח אשה וימת לא בנים:

30

ויקח אתה השני וימת גם הוא לא בנים:

31

ויקח אתה השלישי וככה עשו אף השבעה ולא הניחו בנים וימותו:

32

ובאחרונה מתה גם האשה:

33

והנה בתחית המתים למי מהם תהיה לאשה כי היתה אשה לשבעה:

34

ויען ישוע ויאמר אליהם בני העולם הזה ישאו נשים ותנשאנה:

35

והזכים לנחל את העולם הבא ואת תחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה:

36

כי לא יוכלו עוד למות כי שוים הם למלאכים ובני אלהים המה בהיותם בני התקומה:

37

וגם משה רמז בסנה כי יקומו המתים בקראו את יהוה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב:

38

והאלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים כי כלם חיים לו:

39

ויענו מן הסופרים רבי יפה דברת:

40

ולא ערבו עוד את לבם לשאל אותו דבר:

41

ויאמר אליהם איך יאמרו על המשיח כי הוא בן דוד:

42

והוא דוד אמר בספר תהלים נאם יהוה לאדני שב לימיני:

43

עד אשית איביך הדם לרגליך:

44

הנה דוד קרא לו אדון ואיך הוא בנו:

45

ויאמר אל תלמידיו באזני כל העם:

46

הזהרו מן הסופרים החפצים להתהלך עטופי טלית ואהבים את שאלות שלומם בשוקים ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות ואת מסבות הראש בסעודות:

47

הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים תפלתם למראה עינים המה משפט על יתר יקחו: