מרקוס 7

1

ויקהלו אליו הפרושים ומן הסופרים אשר באו מירושלים:

2

ויהי כראותם מתלמידיו אכלים לחם בטמאת ידיהם בלא נטילה ויוכיחו אתם:

3

כי הפרושים וכל היהודים לא יאכלו בלתי את רחצו את ידיהם עד הפרק באחזם בקבלת הזקנים:

4

ואת אשר מן השוק אינם אכלים בלא טבילה ועוד דברים אחרים רבים אשר קבלו לשמר כמו טבילת כסות וכדים ויורות ומטות:

5

וישאלו אותו הפרושים והסופרים מדוע תלמידיך אינם נהגים על פי קבלת הזקנים כי אכלים לחם בלא נטבילת ידים:

6

ויען ויאמר אליהם היטב נבא ישעיהו עליכם החנפים ככתוב העם הזה בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני:

7

ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים:

8

כי עזבתם את מצות אלהים לאחז בקבלת בני אדם טבילות כדים וכסות וכאלה רבות אתם עשים:

9

ויאמר אליהם מה יפה עשיתם אשר בטלתם את מצות האלהים כדי שתשמרו את קבלתכם:

10

כי משה אמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת:

11

ואתם אמרים איש כי יאמר לאביו ולאמו קרבן פרושו מתנה לאלהים כל מה שאתה נהנה לי:

12

ולא תניחו לו לעשות עוד מאומה לאביו ולאמו:

13

ותפרו את דבר האלהים על ידי קבלתכם אשר קבלתם והרבה כאלה אתם עשים:

14

ויקרא אל כל העם ויאמר אליהם שמעו אלי כלכם והבינו:

15

אין דבר מחוץ לאדם אשר יוכל לטמא אותו בבאו אל קרבו כי אם הדברים היוצאים ממנו המה יטמאו את האדם:

16

כל אשר אזנים לו לשמע ישמע:

17

ויהי כאשר שב הביתה מן ההמון וישאלהו תלמידיו על דבר המשל:

18

ויאמר אליהם האף אתם חסרי בינה הלא תשכילו כי כל הבא את תוך האדם מחוצה לו לא יטמאנו:

19

כי לא יבוא אל לבו כי אם אל כרשו ויצא למוצאות להבר כל אכל:

20

ויאמר היצא מן האדם הוא מטמא את האדם:

21

]22-12[ כי מתוך לב האדם יצאות המחשבות הרעות נאף וזנה ורצוח וגנוב ואהבת בצע ורשעה ורמיה וזוללות וצרות עין וגדוף וזדון וסכלות:

22

]22-12[:

23

כל הרעות האלה מקרב האדם הן יוצאות ומטמאות אתו:

24

ויקם משם וילך לו אל גבולות צור וצידון ובבואו הביתה לא אבה כי יודע לאיש ולא יכל להסתר:

25

כי אשה אשר רוח טמאה נכנסה בבתה הקטנה שמעה את שמעו ותבא ותפל לרגליו:

26

והאשה יונית וארץ מולדתה כנען אשר לסוריא ותבקש ממנו לגרש אר השד מבתה:

27

ויאמר אליה ישוע הניחו לשבע בראשונה הבנים כי לא טוב לקחת לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים:

28

ותען ותאמר אליו כן אדני אבל גם צעירי הכלבים יאכלו תחת השלחן מפרורי לחם הבנים:

29

ויאמר אליה בגלל דברך זה לכי לך יצא השד מבתך:

30

ותבא אל ביתה ותמצא את הילדה משכבת על חמטה והשד יצא ממנה:

31

וישב ויצא מגבול צור וצידון ויבא אל ים הגליל בתוך גבול עשר הערים:

32

ויביאו אליו איש אשר היה חרש ואלם ויתחננו לו לשום עליו את ידו:

33

ויקח אתו לבדו מקרב ההמון וישם את אצבעותיו באזניו וירק ויגע על לשנו:

34

ויבט השמימה ויאנח ויאמר אליו אפתח ופרושו הפתח:

35

וברגע נפתחו אזניו ויתר קשר לשונו וידבר בשפה ברורה:

36

ויזהר אותם כי לא יספרו לאיש וכאשר יזהירם כן ירבו להכריז:

37

וישתוממו עד מאד ויאמרו את הכל עשה יפה גם החרשים הוא עשה לשמעים גם האלמים למדברים: