זכריה 7

1

ויהי בשנת ארבע לדריוש המלך היה דבר יהוה אל זכריה בארבעה לחדש התשעי בכסלו:

2

וישלח בית אל שר אצר ורגם מלך ואנשיו לחלות את פני יהוה:

3

לאמר אל הכהנים אשר לבית יהוה צבאות ואל הנביאים לאמר האבכה בחדש החמשי הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים:

4

ויהי דבר יהוה צבאות אלי לאמר:

5

אמר אל כל עם הארץ ואל הכהנים לאמר כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה הצום צמתני אני:

6

וכי תאכלו וכי תשתו הלוא אתם האכלים ואתם השתים:

7

הלוא את הדברים אשר קרא יהוה ביד הנביאים הראשנים בהיות ירושלם ישבת ושלוה ועריה סביבתיה והנגב והשפלה ישב:

8

ויהי דבר יהוה אל זכריה לאמר:

9

כה אמר יהוה צבאות לאמר משפט אמת שפטו וחסד ורחמים עשו איש את אחיו:

10

ואלמנה ויתום גר ועני אל תעשקו ורעת איש אחיו אל תחשבו בלבבכם:

11

וימאנו להקשיב ויתנו כתף סררת ואזניהם הכבידו משמוע:

12

ולבם שמו שמיר משמוע את התורה ואת הדברים אשר שלח יהוה צבאות ברוחו ביד הנביאים הראשנים ויהי קצף גדול מאת יהוה צבאות:

13

ויהי כאשר קרא ולא שמעו כן יקראו ולא אשמע אמר יהוה צבאות:

14

ואסערם על כל הגוים אשר לא ידעום והארץ נשמה אחריהם מעבר ומשב וישימו ארץ חמדה לשמה: