בראשית 42

1

וירא יעקב כי יש שבר במצרים ויאמר יעקב לבניו למה תתראו:

2

ויאמר הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה ושברו לנו משם ונחיה ולא נמות:

3

וירדו אחי יוסף עשרה לשבר בר ממצרים:

4

ואת בנימין אחי יוסף לא שלח יעקב את אחיו כי אמר פן יקראנו אסון:

5

ויבאו בני ישראל לשבר בתוך הבאים כי היה הרעב בארץ כנען:

6

ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ ויבאו אחי יוסף וישתחוו לו אפים ארצה:

7

וירא יוסף את אחיו ויכרם ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות ויאמר אלהם מאין באתם ויאמרו מארץ כנען לשבר אכל:

8

ויכר יוסף את אחיו והם לא הכרהו:

9

ויזכר יוסף את החלמות אשר חלם להם ויאמר אלהם מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם:

10

ויאמרו אליו לא אדני ועבדיך באו לשבר אכל:

11

כלנו בני איש אחד נחנו כנים אנחנו לא היו עבדיך מרגלים:

12

ויאמר אלהם לא כי ערות הארץ באתם לראות:

13

ויאמרו שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש אחד בארץ כנען והנה הקטן את אבינו היום והאחד איננו:

14

ויאמר אלהם יוסף הוא אשר דברתי אלכם לאמר מרגלים אתם:

15

בזאת תבחנו חי פרעה אם תצאו מזה כי אם בבוא אחיכם הקטן הנה:

16

שלחו מכם אחד ויקח את אחיכם ואתם האסרו ויבחנו דבריכם האמת אתכם ואם לא חי פרעה כי מרגלים אתם:

17

ויאסף אתם אל משמר שלשת ימים:

18

ויאמר אלהם יוסף ביום השלישי זאת עשו וחיו את האלהים אני ירא:

19

אם כנים אתם אחיכם אחד יאסר בבית משמרכם ואתם לכו הביאו שבר רעבון בתיכם:

20

ואת אחיכם הקטן תביאו אלי ויאמנו דבריכם ולא תמותו ויעשו כן:

21

ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת:

22

ויען ראובן אתם לאמר הלוא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם וגם דמו הנה נדרש:

23

והם לא ידעו כי שמע יוסף כי המליץ בינתם:

24

ויסב מעליהם ויבך וישב אלהם וידבר אלהם ויקח מאתם את שמעון ויאסר אתו לעיניהם:

25

ויצו יוסף וימלאו את כליהם בר ולהשיב כספיהם איש אל שקו ולתת להם צדה לדרך ויעש להם כן:

26

וישאו את שברם על חמריהם וילכו משם:

27

ויפתח האחד את שקו לתת מספוא לחמרו במלון וירא את כספו והנה הוא בפי אמתחתו:

28

ויאמר אל אחיו הושב כספי וגם הנה באמתחתי ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלהים לנו:

29

ויבאו אל יעקב אביהם ארצה כנען ויגידו לו את כל הקרת אתם לאמר:

30

דבר האיש אדני הארץ אתנו קשות ויתן אתנו כמרגלים את הארץ:

31

ונאמר אליו כנים אנחנו לא היינו מרגלים:

32

שנים עשר אנחנו אחים בני אבינו האחד איננו והקטן היום את אבינו בארץ כנען:

33

ויאמר אלינו האיש אדני הארץ בזאת אדע כי כנים אתם אחיכם האחד הניחו אתי ואת רעבון בתיכם קחו ולכו:

34

והביאו את אחיכם הקטן אלי ואדעה כי לא מרגלים אתם כי כנים אתם את אחיכם אתן לכם ואת הארץ תסחרו:

35

ויהי הם מריקים שקיהם והנה איש צרור כספו בשקו ויראו את צררות כספיהם המה ואביהם וייראו:

36

ויאמר אלהם יעקב אביהם אתי שכלתם יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימן תקחו עלי היו כלנה:

37

ויאמר ראובן אל אביו לאמר את שני בני תמית אם לא אביאנו אליך תנה אתו על ידי ואני אשיבנו אליך:

38

ויאמר לא ירד בני עמכם כי אחיו מת והוא לבדו נשאר וקראהו אסון בדרך אשר תלכו בה והורדתם את שיבתי ביגון שאולה: