בראשית 34

1

ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ:

2

וירא אתה שכם בן חמור החוי נשיא הארץ ויקח אתה וישכב אתה ויענה:

3

ותדבק נפשו בדינה בת יעקב ויאהב את הנער וידבר על לב הנער:

4

ויאמר שכם אל חמור אביו לאמר קח לי את הילדה הזאת לאשה:

5

ויעקב שמע כי טמא את דינה בתו ובניו היו את מקנהו בשדה והחרש יעקב עד באם:

6

ויצא חמור אבי שכם אל יעקב לדבר אתו:

7

ובני יעקב באו מן השדה כשמעם ויתעצבו האנשים ויחר להם מאד כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה:

8

וידבר חמור אתם לאמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם תנו נא אתה לו לאשה:

9

והתחתנו אתנו בנתיכם תתנו לנו ואת בנתינו תקחו לכם:

10

ואתנו תשבו והארץ תהיה לפניכם שבו וסחרוה והאחזו בה:

11

ויאמר שכם אל אביה ואל אחיה אמצא חן בעיניכם ואשר תאמרו אלי אתן:

12

הרבו עלי מאד מהר ומתן ואתנה כאשר תאמרו אלי ותנו לי את הנער לאשה:

13

ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה וידברו אשר טמא את דינה אחתם:

14

ויאמרו אליהם לא נוכל לעשות הדבר הזה לתת את אחתנו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה הוא לנו:

15

אך בזאת נאות לכם אם תהיו כמנו להמל לכם כל זכר:

16

ונתנו את בנתינו לכם ואת בנתיכם נקח לנו וישבנו אתכם והיינו לעם אחד:

17

ואם לא תשמעו אלינו להמול ולקחנו את בתנו והלכנו:

18

וייטבו דבריהם בעיני חמור ובעיני שכם בן חמור:

19

ולא אחר הנער לעשות הדבר כי חפץ בבת יעקב והוא נכבד מכל בית אביו:

20

ויבא חמור ושכם בנו אל שער עירם וידברו אל אנשי עירם לאמר:

21

האנשים האלה שלמים הם אתנו וישבו בארץ ויסחרו אתה והארץ הנה רחבת ידים לפניהם את בנתם נקח לנו לנשים ואת בנתינו נתן להם:

22

אך בזאת יאתו לנו האנשים לשבת אתנו להיות לעם אחד בהמול לנו כל זכר כאשר הם נמלים:

23

מקנהם וקנינם וכל בהמתם הלוא לנו הם אך נאותה להם וישבו אתנו:

24

וישמעו אל חמור ואל שכם בנו כל יצאי שער עירו וימלו כל זכר כל יצאי שער עירו:

25

ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר:

26

ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב ויקחו את דינה מבית שכם ויצאו:

27

בני יעקב באו על החללים ויבזו העיר אשר טמאו אחותם:

28

את צאנם ואת בקרם ואת חמריהם ואת אשר בעיר ואת אשר בשדה לקחו:

29

ואת כל חילם ואת כל טפם ואת נשיהם שבו ויבזו ואת כל אשר בבית:

30

ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אתי להבאישני בישב הארץ בכנעני ובפרזי ואני מתי מספר ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי:

31

ויאמרו הכזונה יעשה את אחותנו: