התנך בשנה אחת
נוֹבֶמבֶּר 22


ירמיה 49:1-39
1. לבני עמון כה אמר יהוה הבנים אין לישראל אם יורש אין לו מדוע ירש מלכם את גד ועמו בעריו ישב:
2. לכן הנה ימים באים נאם יהוה והשמעתי אל רבת בני עמון תרועת מלחמה והיתה לתל שממה ובנתיה באש תצתנה וירש ישראל את ירשיו אמר יהוה:
3. הילילי חשבון כי שדדה עי צעקנה בנות רבה חגרנה שקים ספדנה והתשוטטנה בגדרות כי מלכם בגולה ילך כהניו ושריו יחדיו:
4. מה תתהללי בעמקים זב עמקך הבת השובבה הבטחה באצרתיה מי יבוא אלי:
5. הנני מביא עליך פחד נאם אדני יהוה צבאות מכל סביביך ונדחתם איש לפניו ואין מקבץ לנדד:
6. ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון נאם יהוה:
7. לאדום כה אמר יהוה צבאות האין עוד חכמה בתימן אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם:
8. נסו הפנו העמיקו לשבת ישבי דדן כי איד עשו הבאתי עליו עת פקדתיו:
9. אם בצרים באו לך לא ישארו עוללות אם גנבים בלילה השחיתו דים:
10. כי אני חשפתי את עשו גליתי את מסתריו ונחבה לא יוכל שדד זרעו ואחיו ושכניו ואיננו:
11. עזבה יתמיך אני אחיה ואלמנתיך עלי תבטחו:
12. כי כה אמר יהוה הנה אשר אין משפטם לשתות הכוס שתו ישתו ואתה הוא נקה תנקה לא תנקה כי שתה תשתה:
13. כי בי נשבעתי נאם יהוה כי לשמה לחרפה לחרב ולקללה תהיה בצרה וכל עריה תהיינה לחרבות עולם:
14. שמועה שמעתי מאת יהוה וציר בגוים שלוח התקבצו ובאו עליה וקומו למלחמה:
15. כי הנה קטן נתתיך בגוים בזוי באדם:
16. תפלצתך השיא אתך זדון לבך שכני בחגוי הסלע תפשי מרום גבעה כי תגביה כנשר קנך משם אורידך נאם יהוה:
17. והיתה אדום לשמה כל עבר עליה ישם וישרק על כל מכותה:
18. כמהפכת סדם ועמרה ושכניה אמר יהוה לא ישב שם איש ולא יגור בה בן אדם:
19. הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל נוה איתן כי ארגיעה אריצנו מעליה ומי בחור אליה אפקד כי מי כמוני ומי יעידני ומי זה רעה אשר יעמד לפני:
20. לכן שמעו עצת יהוה אשר יעץ אל אדום ומחשבותיו אשר חשב אל ישבי תימן אם לא יסחבום צעירי הצאן אם לא ישים עליהם נוהם:
21. מקול נפלם רעשה הארץ צעקה בים סוף נשמע קולה:
22. הנה כנשר יעלה וידאה ויפרש כנפיו על בצרה והיה לב גבורי אדום ביום ההוא כלב אשה מצרה:
23. לדמשק בושה חמת וארפד כי שמעה רעה שמעו נמגו בים דאגה השקט לא יוכל:
24. רפתה דמשק הפנתה לנוס ורטט החזיקה צרה וחבלים אחזתה כיולדה:
25. איך לא עזבה עיר תהלה קרית משושי:
26. לכן יפלו בחוריה ברחבתיה וכל אנשי המלחמה ידמו ביום ההוא נאם יהוה צבאות:
27. והצתי אש בחומת דמשק ואכלה ארמנות בן הדד:
28. לקדר ולממלכות חצור אשר הכה נבוכדראצור מלך בבל כה אמר יהוה קומו עלו אל קדר ושדדו את בני קדם:
29. אהליהם וצאנם יקחו יריעותיהם וכל כליהם וגמליהם ישאו להם וקראו עליהם מגור מסביב:
30. נסו נדו מאד העמיקו לשבת ישבי חצור נאם יהוה כי יעץ עליכם נבוכדראצר מלך בבל עצה וחשב עליהם מחשבה:
31. קומו עלו אל גוי שליו יושב לבטח נאם יהוה לא דלתים ולא בריח לו בדד ישכנו:
32. והיו גמליהם לבז והמון מקניהם לשלל וזרתים לכל רוח קצוצי פאה ומכל עבריו אביא את אידם נאם יהוה:
33. והיתה חצור למעון תנים שממה עד עולם לא ישב שם איש ולא יגור בה בן אדם:
34. אשר היה דבר יהוה אל ירמיהו הנביא אל עילם בראשית מלכות צדקיה מלך יהודה לאמר:
35. כה אמר יהוה צבאות הנני שבר את קשת עילם ראשית גבורתם:
36. והבאתי אל עילם ארבע רוחות מארבע קצות השמים וזרתים לכל הרחות האלה ולא יהיה הגוי אשר לא יבוא שם נדחי עולם:
37. והחתתי את עילם לפני איביהם ולפני מבקשי נפשם והבאתי עליהם רעה את חרון אפי נאם יהוה ושלחתי אחריהם את החרב עד כלותי אותם:
38. ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים נאם יהוה:
39. והיה באחרית הימים אשוב את שבית עילם נאם יהוה:

ירמיה 50:1-46
1. הדבר אשר דבר יהוה אל בבל אל ארץ כשדים ביד ירמיהו הנביא:
2. הגידו בגוים והשמיעו ושאו נס השמיעו אל תכחדו אמרו נלכדה בבל הביש בל חת מרדך הבישו עצביה חתו גלוליה:
3. כי עלה עליה גוי מצפון הוא ישית את ארצה לשמה ולא יהיה יושב בה מאדם ועד בהמה נדו הלכו:
4. בימים ההמה ובעת ההיא נאם יהוה יבאו בני ישראל המה ובני יהודה יחדו הלוך ובכו ילכו ואת יהוה אלהיהם יבקשו:
5. ציון ישאלו דרך הנה פניהם באו ונלוו אל יהוה ברית עולם לא תשכח:
6. צאן אבדות היה עמי רעיהם התעום הרים שובבים מהר אל גבעה הלכו שכחו רבצם:
7. כל מוצאיהם אכלום וצריהם אמרו לא נאשם תחת אשר חטאו ליהוה נוה צדק ומקוה אבותיהם יהוה:
8. נדו מתוך בבל ומארץ כשדים יצאו והיו כעתודים לפני צאן:
9. כי הנה אנכי מעיר ומעלה על בבל קהל גוים גדלים מארץ צפון וערכו לה משם תלכד חציו כגבור משכיל לא ישוב ריקם:
10. והיתה כשדים לשלל כל שלליה ישבעו נאם יהוה:
11. כי תשמחי כי תעלזי שסי נחלתי כי תפושי כעגלה דשה ותצהלי כאברים:
12. בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה:
13. מקצף יהוה לא תשב והיתה שממה כלה כל עבר על בבל ישם וישרק על כל מכותיה:
14. ערכו על בבל סביב כל דרכי קשת ידו אליה אל תחמלו אל חץ כי ליהוה חטאה:
15. הריעו עליה סביב נתנה ידה נפלו אשויתיה נהרסו חומותיה כי נקמת יהוה היא הנקמו בה כאשר עשתה עשו לה:
16. כרתו זורע מבבל ותפש מגל בעת קציר מפני חרב היונה איש אל עמו יפנו ואיש לארצו ינסו:
17. שה פזורה ישראל אריות הדיחו הראשון אכלו מלך אשור וזה האחרון עצמו נבוכדראצר מלך בבל:
18. לכן כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני פקד אל מלך בבל ואל ארצו כאשר פקדתי אל מלך אשור:
19. ושבבתי את ישראל אל נוהו ורעה הכרמל והבשן ובהר אפרים והגלעד תשבע נפשו:
20. בימים ההם ובעת ההיא נאם יהוה יבקש את עון ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאינה כי אסלח לאשר אשאיר:
21. על הארץ מרתים עלה עליה ואל יושבי פקוד חרב והחרם אחריהם נאם יהוה ועשה ככל אשר צויתיך:
22. קול מלחמה בארץ ושבר גדול:
23. איך נגדע וישבר פטיש כל הארץ איך היתה לשמה בבל בגוים:
24. יקשתי לך וגם נלכדת בבל ואת לא ידעת נמצאת וגם נתפשת כי ביהוה התגרית:
25. פתח יהוה את אוצרו ויוצא את כלי זעמו כי מלאכה היא לאדני יהוה צבאות בארץ כשדים:
26. באו לה מקץ פתחו מאבסיה סלוה כמו ערמים והחרימוה אל תהי לה שארית:
27. חרבו כל פריה ירדו לטבח הוי עליהם כי בא יומם עת פקדתם:
28. קול נסים ופלטים מארץ בבל להגיד בציון את נקמת יהוה אלהינו נקמת היכלו:
29. השמיעו אל בבל רבים כל דרכי קשת חנו עליה סביב אל יהי פליטה שלמו לה כפעלה ככל אשר עשתה עשו לה כי אל יהוה זדה אל קדוש ישראל:
30. לכן יפלו בחוריה ברחבתיה וכל אנשי מלחמתה ידמו ביום ההוא נאם יהוה:
31. הנני אליך זדון נאם אדני יהוה צבאות כי בא יומך עת פקדתיך:
32. וכשל זדון ונפל ואין לו מקים והצתי אש בעריו ואכלה כל סביבתיו:
33. כה אמר יהוה צבאות עשוקים בני ישראל ובני יהודה יחדו וכל שביהם החזיקו בם מאנו שלחם:
34. גאלם חזק יהוה צבאות שמו ריב יריב את ריבם למען הרגיע את הארץ והרגיז לישבי בבל:
35. חרב על כשדים נאם יהוה ואל ישבי בבל ואל שריה ואל חכמיה:
36. חרב אל הבדים ונאלו חרב אל גבוריה וחתו:
37. חרב אל סוסיו ואל רכבו ואל כל הערב אשר בתוכה והיו לנשים חרב אל אוצרתיה ובזזו:
38. חרב אל מימיה ויבשו כי ארץ פסלים היא ובאימים יתהללו:
39. לכן ישבו ציים את איים וישבו בה בנות יענה ולא תשב עוד לנצח ולא תשכון עד דור ודור:
40. כמהפכת אלהים את סדם ואת עמרה ואת שכניה נאם יהוה לא ישב שם איש ולא יגור בה בן אדם:
41. הנה עם בא מצפון וגוי גדול ומלכים רבים יערו מירכתי ארץ:
42. קשת וכידן יחזיקו אכזרי המה ולא ירחמו קולם כים יהמה ועל סוסים ירכבו ערוך כאיש למלחמה עליך בת בבל:
43. שמע מלך בבל את שמעם ורפו ידיו צרה החזיקתהו חיל כיולדה:
44. הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל נוה איתן כי ארגעה ארוצם מעליה ומי בחור אליה אפקד כי מי כמוני ומי יועדני ומי זה רעה אשר יעמד לפני:
45. לכן שמעו עצת יהוה אשר יעץ אל בבל ומחשבותיו אשר חשב אל ארץ כשדים אם לא יסחבום צעירי הצאן אם לא ישים עליהם נוה:
46. מקול נתפשה בבל נרעשה הארץ וזעקה בגוים נשמע:

תהילים 119:121-128
121. עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעשקי:
122. ערב עבדך לטוב אל יעשקני זדים:
123. עיני כלו לישועתך ולאמרת צדקך:
124. עשה עם עבדך כחסדך וחקיך למדני:
125. עבדך אני הבינני ואדעה עדתיך:
126. עת לעשות ליהוה הפרו תורתך:
127. על כן אהבתי מצותיך מזהב ומפז:
128. על כן כל פקודי כל ישרתי כל ארח שקר שנאתי:

משלי 28:6-6
6. טוב רש הולך בתמו מעקש דרכים והוא עשיר:

טיטוס 1:1-16
1. פולוס עבד אלהים ושליח ישוע המשיח לפי אמונת בחירי אלהים ודעת האמת אשר לחסידות:
2. עלי תקות חיי העולם אשר הבטיח לפני ימות עולם האל אשר לא ישקר:
3. וגלה במועדו את דברו על ידי הקריאה המפקדה בידי על פי מצות האלהים מושיענו:
4. אל טיטוס בנו האמתי לפי אמונה אחת חסד ורחמים ושלום מאת האלהים אבינו ואדנינו ישוע המשיח מושיענו:
5. לזאת עזבתיך בקריטי למען תשלים את החסד ותשים זקנים בכל עיר ועיר כאשר צויתיך:
6. אם ימצא איש תם ובעל אשה אחת ויש לו בנים מאמינים ואין עליהם טענת פריצות ואינם סוררים:
7. כי פקיד העדה צריך להיות איש תם כסכן לאלהים לא עמד על דעתו ולא רגזן ולא אהב יין ולא בעל אגרף ולא נטה אחרי הבצע:
8. כי אם יהי מכניס ארחים ואהב טוב וצנוע וצדיק וקדוש וכבש את יצרו:
9. ומחזיק בדבר הנאמן כפי ההוראה למען יהיה בכחו להזהיר בלקח הבריא ולהוכיח את המריבים:
10. כי יש הרבה מרדים מדברי הבל ומתעי נפש ובפרט מן המולים:
11. אשר סכור יסכר פיהם ההפכים בתים כלם בהורותם דברים לא כנים עקב בצע:
12. וכבר אמר אחד מהם נביאם אשר בתוכם בני קריטי כזבים הם מעולם וחיות רעות וכרשים עצלים:
13. והעדות הזאת אמת היא ובעבור כן תוכיחם תוכחה קשה למען יהיו בריאים באמונה:
14. ולא ישימו לב אל הגדות היהודים ואל מצות האנשים הסרים מן האמת:
15. הן הכל טהור לטהורים אבל לנטמאים ולאינם מאמינים אין דבר טהור כי נטמאה גם דעתם גם רוחם:
16. אמרים המה כי ידעו את האלהים ובמעשיהם כופרים בו כי מתעבים וממרים הם ולא יצלחו לכל מעשה טוב: